1. מצוות שופינג נוהגת בכל זמן ובכל מקום, וכיוון שאין היא מצווה שהזמן גרמא, נהגו להדר בה בעיקר הנשים. הגברים יוצאים ידי חובה בתשלום הקרעדיט קארד של נשותיהם ובדיעבד גם ברכישת פלאזמה במכרז באינטרנט בכל אתר ואתר. ומלכתחילה טוב שתיקח האשה את הגבר עמה לקעניון כדי לזכותו במצוות הגבהת שקיות הרכישה וגלילתן לתוך הבגאז' של האוטו.
2. תחילה בנתה כל עיר את קניונה לפי מתכונת שעלתה מלפניה, עד שנתבלבלו ישראל ונמנעו מלבקר זה בקניונו של זה. עד שבא ר' עזריאלי ותיקן שיהו כל הקניונים בצורה אחת, במראה אחד, ובתמהיל חנויות זהה.
3. צורת הקעניון כיצד? שלוש מאות אמה אורכו, חמישים אמה רחבו ושלושים אמה קומתו, ומעליות שקופות עולות ויורדות בו. בכל קומה שדרת חנויות מותגים, ובאמצעה דוכנים לממכר פלאפונים וציודם ההיקפי, תכשיטים זולים המאירים באור יקרות (מעגנועליע בלע"ז), וממתקים במחיר תכשיטים.
4. פתחי הקעניון יהו מוצבים זה כנגד זה. בצד הפתח האחד חנות סופרמרקט, ובצד הפתח האחר סניף בנק, וזאת כדי שיזכו ישראל בשכר פסיעות מפתח לפתח, ועל הדרך יקנו גם איזה דיבורית, חולצה או קפה ומאפה. אמר ר' קריס קרוס: הנכנס לקעניון ויוצא ממנו באותו הפתח, הרי שעשהו קפנדריא ואין לו חלק לעולם הבא.
5. השופינג מצוותו במעומד, ועל כן תקנו גדולי הטייקונים שלא להציב ספסלי ישיבה בקעניון, מלבד במתחם המזון המקודש. קטנים המתקשים לעמוד יכולים לשבת במתקני קרקסאות העשויים בדמות איקונין של גדולי הדור כבאגס באני ובוב הבנאי, שכל המכניס לתוכם שני שקלים זוכה להתקשר למספר המוטבע עליהם כדי לדרוש את כספו חזרה (ואינו נענה).
6. טוב לרכוש רק ברשתות "מהדרין" של חסידויות קסטרו ורנואר המפרידות בין חנויות "וומען" לחנויות "מען". אין להתיר לגברים להיכנס אחר נשותיהם לחנויות "וועמען" שכן כאשר ממתין הגבר לאשתו עד שתמדוד, ונושא עבורה את תיק הנצנצים בצבע ורוד פוקסייה, ייחשד רחמנא ליצלן כמי שיש לו צורך ב"תקנה", וד"ל. ואותם דברים אמורים גם לגבי חנויות תמרוקים וסבונים שטוב לו לגבר להדיר רגליו מהן לגמרי, או לפחות שיהיה בהן רק בבחינת "אורח נטה ללין".
7. נשים צדקניות הרואות בגד שנשאר אחרון במידתו אך לא בטוחות אם לרוכשו מצפינות אותו ג' ירחים בין בגדים שבצידה השני של החנות, כדי שלא תיקחהו אשה אחרת רחמנא ליצלן. ובדרך כלל לא מוצאת האשה את שהצפינה שכן שוכחת היכן הצפינה אותו, ואם כן מצאה - הרי שגזרתה התמלאה מאז שהצפינה וממילא נאלצת לקנות אותו בגד במידה גדולה יותר, ונענשת במידה תחת מידה.
8. אין מידותיו של הקב"ה כמידות בשר ודם, שלקב"ה יג' מידות, ולנו אינספור מידות: אירופאיות, אמריקניות, ו"וואן-סייז". חנווניות צדקניות הרואות בגד שמידותיו גדולות יאמרו: "זה יתכווץ בכביסה", והרואות בגד שמידותיו קטנות יאמרו: "זה מתרחב כשלובשים את זה". מנהג פריחות שבירושלים להוסיף: "זה יושב בול עלייך!". במקצת חנויות נהגו להציב את המראות הצובאות, שצובעות את המציאות בצבעים רזים יותר.
9. נס נעשה להם לישראל שעל אף שבכל חנות יש רק שני תאי מדידה בגודל אמה על חצי אמה ובהם רק מתלה אחד קטן, לא אמר אדם מעולם "צר לי המקום שאמדוד בקעניון". וכיוון שכל ישראל חברים, נהגו לחלוק כל תריסר יהודים תא מדידה אחד, עד שיתערבבו הבגדים זה בזה עדלאידע אם מודד את מה שהביא הוא או את מה שלבש קודמו, ואם זכה והביא קודמו בגד במידה שלו, עליו נאמר: "במידה שאדם מודד בה מודדין לו".
10. המבקר בקעניונים שבתל אביב בהם מוצבות בפרהסיא חנויות של לבני נשים, יעצום עיניו ויעבור הלאה, ולא כאותם גברים ששמים עצמם כמי שבדיוק מסתכלים לצד השני, וכאשר סבורים שאין משגיחים בהם, נועצים הם מבטים באותן בובות חטובות כמי שכפאם ש