במקרה לא הרגשתי כל כך טוב באותו בוקר. ירדתי למטבח לארוחת בוקר ותיארתי לעצמי שאשתי תהייה ודאי חמודה ותגיד "עד 120" ואולי גם תהיה לה מתנה עבורי.
אבל היא לא אמרה אפילו " בוקר טוב " שלא לדבר על "עד 120".
חשבתי, נו ככה זה עם האישה, אבל ניחא, בטח הילדים יזכרו. הילדים נכנסו גם הם למטבח אולם להפתעתי לא הוציאו אף מילה. בנסיעה למשרד לא היה לי מצב רוח טוב במיוחד והרגשתי די מזופת, אך כשנכנסתי למשרד נתקלתי בז'נט, מזכירתי, שאמרה : "בוקר טוב, יום הולדת שמח".
עבדתי במשרד עד הצהרים, ואז שמעתי נקישה בדלת וז'נט הציצה ואמרה : "תסתכל איזה יום נפלא בחוץ ולך יש יום הולדת, מה דעתך שנצא לצהרים רק אתה ואני?" עניתי ללא היסוס: "קדימה " ותוך כך חשבתי שזה הדבר היפה ביותר ששמעתי כל היום.
יצאנו לארוחת צהרים. לא הלכנו למקום הרגיל, אלא למסעדה קטנה ונחמדה מחוץ לעיר, שתינו כמה כוסות מרטיני, ונהננו נורא מהארוחה. בדרך חזרה למשרד היא אמרה: "תראה איזה יום יפה בחוץ, האם אנו חייבים לחזור למשרד? " - "לא בהכרח ", עניתי ואז היא אמרה: "מה דעתך שניגש לדירתי ונשתה איזה מרטיני אחד או שניים?"
הלכנו לדירתה.
שתינו משקה קטן ואני הצתי לעצמי סיגריה, כשהיא פנתה אלי ואמרה בקול מגרה: "אם לא איכפת לך אני חושבת שאלך לחדר השינה ואחליף בגדים למשהו קל ואוורירי ". "בבקשה " אמרתי, היות ובאמת לא התנגדתי...
היא נכנסה לחדר השינה ולאחר כ- 5 דקות היא יצאה משם כשהיא נושאת עוגת יום-הולדת ענקית ואחריה הופיעה אשתי הילדים וכל החברים ששרו "יום הולדת שמח".
ואני ישבתי על הספה, בלי שום דבר, פרט לגרביים......
![[עזרה]](./images/smilies/mit09.gif "[עזרה]"){kind=small}
