נשלח: 27 פברואר 2005, 09:05
עו"ד מכובד ומצליח החנה את היגואר החדשה שלו לפני המשרד, שכל העובדים יראו.
כשהחל יוצא מהיגואר, עברה משאית וקרעה את דלת הנהג של היגואר.
העו"ד, נסער כולו, התקשר למשטרה.
תוך דקות ספורות, הגיעה ניידת בחריקת בלמים. לפני שהשוטר הספיק לשאול משהו, העו"ד החל צורח בפראות "היגואר החדשה שלי! היגואר שלי! רק הוצאתי אותה המחנות אתמול ועכשיו היא הרוסה לגמרי. זה לא יעזור עם תשלחו אותה לתיקון, היא לעולם לא תחזור למצבה הקודם. היגואר שלי! אבוי!"
כשסיים את הצרחות, הניד השוטר את ראשו בגועל ואמר "קשה להאמין כמה חומרניים אתם עורכי הדין. אתם כל כך מרוכזים ברכוש שלכם שאתם לא מסוגלים לראות שום דבר אחר."
"איך אתה מסוגל להגיד דבר כזה?" רתח העו"ד.
"מכיוון שלא הרגשת אפילו את היד שלך. היית כל כך מרוכז בהריסת היגואר שלא הרגשת שהיד שלך נקטעה כאשר פגעה המשאית בדלת היגואר."
"אוי אלוהים!" צרח העו"ד, "השעון שלי!"
כשהחל יוצא מהיגואר, עברה משאית וקרעה את דלת הנהג של היגואר.
העו"ד, נסער כולו, התקשר למשטרה.
תוך דקות ספורות, הגיעה ניידת בחריקת בלמים. לפני שהשוטר הספיק לשאול משהו, העו"ד החל צורח בפראות "היגואר החדשה שלי! היגואר שלי! רק הוצאתי אותה המחנות אתמול ועכשיו היא הרוסה לגמרי. זה לא יעזור עם תשלחו אותה לתיקון, היא לעולם לא תחזור למצבה הקודם. היגואר שלי! אבוי!"
כשסיים את הצרחות, הניד השוטר את ראשו בגועל ואמר "קשה להאמין כמה חומרניים אתם עורכי הדין. אתם כל כך מרוכזים ברכוש שלכם שאתם לא מסוגלים לראות שום דבר אחר."
"איך אתה מסוגל להגיד דבר כזה?" רתח העו"ד.
"מכיוון שלא הרגשת אפילו את היד שלך. היית כל כך מרוכז בהריסת היגואר שלא הרגשת שהיד שלך נקטעה כאשר פגעה המשאית בדלת היגואר."
"אוי אלוהים!" צרח העו"ד, "השעון שלי!"